יואב אסא מחנך, מאמן כושר קרבי ותושב כפר אביב. כמו כן הוא "בוגר" מחלקת הכוויות של תל השומר. זה לא ניכר עליו כאשר פוגשים אותו. הוא מחייך, משדר ביטחון ועושה רושם של אדם חזק. רק לאחר שיוצאים מההרצאה שלו, מבינים עד כמה התאונה שעבר השפיעה עליו. התאונה התרחשה ב-16 בספטמבר 2011, בגבעות החול בחפץ חיים. לקראת סוף האימון יואב ירד מהגבעה, החל להוריד את משקפי השמש, וכף ידו התקרבה למרחק של חצי מטר מקו מתח. למרבה הצער זה הספיק בשביל לסגור מעגל, והחל מאותו רגע יואב אינו זוכר את מהלך האירועים. קול של זמזום, פיצוץ חזק, להבה. כך מתארים חניכיו את המראה שנגלה לעיניהם. מסוק של יחידה 669 (אשר יואב נמנה על בוגריה) הובילה אותו באופן בהול לבית החולים. במשך 12 יום שכב במצב של תרדמת, ללא יכולת לתקשר עם הסביבה. הוא התעורר לכאבי תופת. הכוויות כיסו 70% משטח גופו, כולל ידיו ורגליו. בהרצאתו יואב מתאר את תהליך השיקום הארוך, את התקווה שפעפעה בו לחזור להתאמן כמו פעם, ואת התובנות שרכש בעקבות שנה בבית חולים, ושנים של התמודדות עם פציעות, סיוטים וכאבים. יואב מספר ששאב השראה מהגותו של ויקטור פראנקל ואמרה של ניטשה: "מי שיש לו איזה למה בעבורו יחיה - יוכל לשאת כמעט כל איך". לטענתו, הכוח הגדול ביותר הגיע מהסביבה. הוא הרגיש שהוא חייב להחלים, כדי להיות חזק עבור המשפחה והחניכים שלו. יואב מדגיש עד כמה חשוב להיות משמעותיים עבור האנשים הקרובים אלינו. יואב מדבר על היכולת שלנו להיות אחראים על אופן ההתייחסות לסיטואציה אליה נקלענו. לא תמיד אנחנו יכולים לבחור את המצב בו אנו נמצאים, אבל הדרך בה אנו בוחרים להתנהג או להתייחס לסיטואציה נמצאת בידיים שלנו. יואב משתף כי השינוי בגישה שלו תרם לו רבות במצבים של קושי. הוא מאמין כי הדרך להחלמה עוברת דרך שינוי גישה - השינוי מתחיל בראש והגוף מצטרף לאחר מכן. וזה עקרון שהוא מעביר לחניכים שלו.